שיעור הבעלות על דירה בישראל ירד מ-75.2% ל-69.8% תוך 12 שנה בלבד. במילים אחרות, כמעט שלושים אחוז מהישראלים גרים עכשיו בשכירות, ולפי הנתונים הרשמיים של למ"ס, הנתח הזה רק הולך וגדל. בחריש? יותר ממחצית העיר בשכירות. בתל אביב? כמעט חצי. אם חשבתם שזה מגמה זמנית, הנתונים יפתיעו אתכם.

3.02 מיליון דירות: תמונת מצב ארצית

נכון ליולי 2025, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מונה 3.02 מיליון דירות למגורים בישראל. מתוכן, 2.1 מיליון דירות בבעלות הדיירים (69.8%), ו-892,400 דירות מושכרות (29.6%). עוד 18,100 דירות נמצאות בדיור מוגן פרטי, שזה 0.6% מהסך הכללי. בגדול, הנתח של השכירות גדל בעקביות מאז 2013. ב-2013, רק 24.3% מהדירות היו בשכירות. מאז, מספר הדירות השכורות גדל בקצב שנתי ממוצע של כ-3.5%, לעומת כ-1.9% בכלל הדירות. בין 2024 ל-2025 לבד, מספר הדירות השכורות גדל ב-4.8%.

מה שבולט פה זה שלא מדובר בתופעה של צעירים בלבד. המגמה חוצה גילאים, מגזרים ומחוזות. כשאתם שומעים מישהו אומר "כולם קונים דירה", בפועל כמעט שליש מהדירות למגורים בישראל הן בשכירות. וזה רק הולך ומתרחב. הביקוש לשכירות ב-2026 ממשיך את המגמה הזו בדיוק.

פילוח לפי מחוז: תל אביב מובילה, הצפון הכי נמוך

ההבדלים בין המחוזות הם דרמטיים. מחוז תל אביב מוביל עם 40.4% דירות בשכירות, הגבוה ביותר בישראל. מי שחי במחוז תל אביב מרגיש את זה בשטח: שיעור הדירות בשכירות שם הוא הגבוה בישראל, 40.4%. בצד השני, מחוז הצפון עם 20.6% בלבד, הנמוך ביותר. שם עדיין השיטה הישנה עובדת: קונים קרקע, בונים, נשארים.

הפער הזה לא מפתיע כשחושבים על מחירי הדירות. באזורים שבהם מחירי הנדל"ן גבוהים, יותר אנשים נשארים בשכירות כי פשוט אין להם ברירה אחרת. תל אביב היא דוגמה קלאסית למחוז שבו שיעור השכירות גבוה במיוחד.

ערים בולטות: חריש, תל אביב וגבעתיים

כשמסתכלים על רמת הערים, התמונה מתחדדת. חריש מובילה את הרשימה עם 52.1% דירות בשכירות. עיר שגדלה במהירות בשנים האחרונות ובה שיעור השכירות הוא הגבוה ביותר מבין הערים שנבדקו. תל אביב במקום שני עם 49.4% מהדירות בשכירות. גבעתיים, שנחשבת לעיר עם אופי של בעלי דירות, כבר ב-42.6% שכירות.

מעניין לשים לב גם לנתוני התחלופה. בממוצע ארצי, 13.3% מהשוכרים מחליפים דירה בשנה נתונה. אבל בתל אביב השיעור הזה קופץ ל-22.6%, ובבאר שבע 20.2%. ירושלים, לעומת זאת, עם תחלופה נמוכה יחסית של 8.3% בלבד. כנראה שמי שמוצא דירה בירושלים, נשאר בה. אם אתם שוכרים ורוצים להבין מה חשוב בחוזה שכירות, שווה לקרוא.

שוק השכירות: 81% אצל משכירים פרטיים

81.3% מהדירות להשכרה בישראל מושכרות על ידי אנשים פרטיים. זה אומר שרוב שוק השכירות בישראל מבוסס על משכירים פרטיים, ולא על חברות או גופים מוסדיים. מבנה השוק הזה מסביר בחלקו למה שוק השכירות בישראל מפוזר ופחות מוסדי בהשוואה למדינות אירופיות רבות.

הנתון הזה חשוב גם לרוכשי דירות להשקעה. אם אתם שוקלים לרכוש דירה, דעו שאתם נכנסים לשוק שבו מספר הדירות השכורות גדל בקצב שנתי ממוצע של כ-3.5%. מצד שני, הרגולציה עלולה להתהדק בשנים הקרובות.

דיור ציבורי: מתכווץ ולא חוזר

אחד הנתונים המטרידים בהודעה של למ"ס קשור לדיור הציבורי. נכון ל-2025, ישנן 59,900 דירות דיור ציבורי בישראל. ב-2013 היו 67,100. ירידה של יותר מ-7,000 דירות, עם קצב גריעה ממוצע של 1.7% בשנה. דירות דיור ציבורי נגרעות מהמלאי, בעוד שהיקף התוספת אינו מדביק את הקצב.

53.3% מהדיור הציבורי מרוכז במחוזות דרום וצפון, מה שאומר שהפריפריה נושאת את עיקר הנטל. במחוזות המרכז ותל אביב חלקו של הדיור הציבורי נמוך יותר, והדבר מחדד את הפערים הגיאוגרפיים. זו בעיה מבנית שאף רפורמה לא פתרה עד היום.

גיל: צעירים שוכרים, אבל גם המבוגרים מצטרפים

הנתון הכי צפוי: 61.5% מהישראלים עד גיל 34 גרים בשכירות. אבל הנתון שפחות מדברים עליו הוא מה שקורה בגילי 35-64: שיעור השכירות עלה מ-27.9% ב-2013 ל-36.2% ב-2025. זו קפיצה של יותר מ-8 נקודות אחוז בקבוצת גיל שבעבר כמעט כולם היו בעלי דירות.

גם בגיל 65 ומעלה, 18.3% גרים בשכירות. בגדול, המגמה ברורה: בעלות על דירה כבר לא מובנת מאליה גם בגיל מבוגר. אם רוצים להבין את מצב שוק הדירות בכללותו, הנתון הזה מספר הרבה.

מגזרים: פערים גדולים בין יהודים לערבים

בקרב האוכלוסייה היהודית, 30.8% גרים בשכירות. בקרב האוכלוסייה הערבית, רק 12.6%. הפער הזה משקף הבדלים תרבותיים ומבניים: במגזר הערבי, בנייה עצמית על קרקע משפחתית עדיין נפוצה, וההעברה הבין-דורית של נכסים חזקה יותר. במגזר היהודי שיעור השכירות גבוה משמעותית מאשר במגזר הערבי.

email

אני מאשר/ת לקבל מקליקת נדל״ן עדכונים ותכנים שיווקיים בדוא״ל, בהתאם למדיניות הפרטיות, וידוע לי שניתן להסיר את עצמי בכל עת

רוצה להצטרף

גם למצב המשפחתי יש השפעה ברורה. 59.8% מהרווקים גרים בשכירות, לעומת 22.4% בלבד מהנשואים. אבל גם כאן, המגמה ברורה: יותר ויותר נשואים נשארים בשכירות.

השוואה בינלאומית: ישראל מעט מתחת לממוצע האיחוד האירופי

אם חושבים שישראל היא מקרה חריג, הנתונים הבינלאומיים נותנים פרספקטיבה. שיעור השוכרים באיחוד האירופי עמד על 32% ב-2024, וישראל נמצאת מעט מתחת לרמה הזו. במדינות כמו גרמניה ואוסטריה שיעור השכירות גבוה יחסית, ולכן מגורים בשכירות נפוצים שם יותר מאשר בישראל.

אבל יש הבדל מהותי: באירופה יש שוק שכירות מוסדי עם רגולציה, חוזים ארוכי טווח ותנאים הוגנים. בישראל, כזכור, 81.3% מהשכירות היא אצל פרטיים. אז גם אם השיעורים דומים, חוויית השכירות שונה לגמרי.

מה צפוי קדימה

המגמה ברורה ולא נראה שהיא הולכת להתהפך בקרוב. הביקוש לשכירות עולה בקצב כפול מהגידול בכלל הדירות. הדיור הציבורי מתכווץ. הצעירים שוכרים יותר, אבל גם מבוגרים יותר נשארים בשכירות. אם המגמות הנוכחיות יימשכו, שיעור השכירות בישראל עשוי להמשיך לעלות גם בשנים הקרובות.

מצד אחד, זה יכול להיות דבר טוב: שוק שכירות בוגר יותר, יותר גמישות תעסוקתית, פחות עומס פיננסי על צעירים. מצד שני, בלי רגולציה ובלי שוק מוסדי, השוכרים נשארים חשופים. הקליקה ממשיכה לעקוב אחרי הנתונים ולעדכן.

בן סולומון והחברים מהקליקה

שאלות ותשובות

תגובות2

ארז·לפני 2 שבועות

אני גר בחריש שנה וחצי וזה מורגש מאוד בשטח. כמעט כל השכנים שלי שוכרים, אף אחד לא הבעלים. כל הבניין שלנו בערך אותו הסיפור. 52% זה מספר שמרגיש מציאותי לגמרי.

משכירה דירה·לפני 2 שבועות

61.5% מהצעירים עד גיל 34 בשכירות... ברצינות, זה כבר לא חדשות, זו המציאות של הדור שלנו 😮‍💨

מצאתם טעות בתגובות? עדכנו אותנו